לפניי הודעת המשנה לפרקליט המדינה, לפי סעיף 7ב ל
פקודת הנזיקין [נוסח חדש]
, על קיומה של חסינות עובד ציבור (הנתבע) לפי סעיף 7א לפקודה ובקשה לדחיית התביעה האישית נגדו וצירוף המדינה כנתבעת במקומו. כן מונחת לפני תגובת התובעים ובקשתם לקבוע שלא מתקיימים תנאי החסינות.
המדובר בתביעה קטנה שהגישו אב ובנו נגד הנתבע המשמש כשוטר תנועה במשטרת ישראל, בה נטען כי במסגרת הסדרי התנועה שערכה משטרת ישראל באירוע של מרוץ אופניים "סובב כנרת" ביום 5.11.2011, בו ביקשו להשתתתף התובע מס' 2 ובני משפחתו, נמנע מן התובעים לנסוע מצומת קצביה לכיוון מקום האירוע וזאת תוך הפגנת זלזול ואי התחשבות בתובע מס' 2, שהינו נכה צה"ל קטוע רגל, וכאשר חסימת הצומת נעשתה שלא כדין ובלא שהדבר פורסם מראש לציבור ותוך פגיעה בחופש תנועתם ובכבודם של התובעים.
מדינת ישראל הגישה כתב הגנה שם נטען, בתמצית, כי חסימת הצירים נבעה משיקולים בטיחותיים להבטחת שלום הרוכבים שכבר היו בעיצומו של המרוץ בעת שהתובעים הגיעו לצומת, הנתבע הבהיר זאת לתובעים, הפנה אותם לדרך חלופית בצומת אלמגור ואף פנה בעניין למפקדו שהנחה אותו לא להכניס שום רכב אזרחי למקום מחשש לפגיעה בבטיחות רוכבי האופנים.
בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישה המשנה לפרקליט המדינה הודעה לפי סעיף 7ב ל
פקודת הנזיקין [נוסח חדש]
, ולפיה הנתבע חסין מפני תביעה בנזיקין בגין האירוע נשוא התובענה, לפי הוראת סעיף 7א לפקודה. עוד צוין בהודעה כי ההכרה בחסינות הנתבע ניתנה לאחר שהמודיעה עיינה בכתב התביעה על נספחיו, בכתב ההגנה על נספחיו, בתגובות משטרת העמקים ולשכת היועמ"ש למשטרה ובתגובת קצין תלונות הציבור של משטרת התנועה. בהודעה פורטו גם הטעמים לקיומה של החסינות בנסיבות העניין והם - שהנתבע שימש בעת האירוע כשוטר תנועה, הוא פעל תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כשוטר תנועה ואין מדובר במעשה שנעשה על ידו ביודעין בכוונה לגרום נזק או מתוך שוויון נפש כלפי האפשרות לגרום נזק במעשה כאמור, כקבוע בסעיף 7א(א) לפקודה. על כן, מבקשת המדינה לדחות התביעה האישית נגד הנתבע ולצרפה כנתבעת במקומו.
התובעים, מנגד, טוענים כי תביעתם נגד הנתבע הינה אישית וממוקדת בו ולא במדינה, שכן בהתנהגותו ובהתעלמותו מדברים להם היה מחויב הוא גרם לתובעים עוולה ביודעין תוך זלזול ושוייון נפש לאפשרות גרימת נזק חמור. הנתבע זלזל בחובתו לסייע לתובע מס' 2 בשל נכותו, הוא לא התקשר למפקדו, לא ייעץ לתובעים לגבי דרך חלופית והוא התייחס אליהם בזלזול ובגסות, כשהוא נוקט בעצימת עיניים ובשוויון נפש מהסכנה האפשרית של רכיבת שני ילדים קטינים עם נכה קטוע רגל בירידה תלולה, שאורכה 12 ק"מ בשעה שהכביש רטוב ומפותל.
המדינה הגישה תגובה מפורטת לתשובת התובעים, שם פרטה, בין היתר, את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לדון בבקשה מסוג זה, את השיקולים שעמדו בבסיס הודעת ההכרה בחסינות הנתבע ואת העובדה שתובעים הגישו אף תלונה לקצין תלונות הציבור ולאחר בירור נמצא כי הנתבע פעל בהתאם להנחיות וכי לא נפל פגם בהתנהלותו.
דיון והכרעה
סעיף 7א ל
פקודת הנזיקין [נוסח חדש]
קובע כדלקמן:
"
7
א. חסינות עובד הציבור
(א) לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור".
סעיף זה נחקק במסגרת תיקון מס' 10 לפקודת הנזיקין, שנכנס לתוקף ביום 10.2.06, והוא נועד להבטיח כי שיקול הדעת המנהלי של עובד הציבור הממלא תפקיד שלטוני, לא ייפגע כתוצאה מאפשרות הגשת תביעות נזיקין נגדו, בגין פעולות שהוא מבצע במסגרת תפקידו השלטוני.
סעיפים 7ב (א-ג) ל
פקודת הנזיקין [נוסח חדש]
קובעים בזו הלשון:
"7ב. תובענה נגד עובד המדינה
(א) הוגשה תובענה נגד עובד המדינה על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד המדינה, וטענה המדינה בהודעה לבית המשפט לקיומה של חסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה, תצורף המדינה להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת.
(ב) ביקשה המדינה, בהודעתה לפי סעיף קטן (א), כי תידחה התובענה נגד עובד המדינה - תידחה התובענה נגדו, ויראו את התובענה כאילו הוגשה נגד המדינה מכוח אחריותה למעשהו של עובד המדינה לפי סעיפים 13 או 14, ואת מעשה עובד המדינה כאילו נעשה תוך כדי מילוי תפקידו.
(ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב) רשאי התובע לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שלא מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א; קבע בית המשפט כאמור, לא תידחה התובענה נגד עובד המדינה, ולא יחולו הוראות סעיף קטן (ב)."
הכלל הקבוע בסעיף 7ב לפקודת הנזיקין, אפוא, הינו שאם הוגשה הודעת הכרה בחסינות על ידי המדינה ובקשה לדחות את התביעה האישית נגד עובד המדינה - תדחה התביעה נגדו. החריג לכלל הינו בקשת התובע שלא לדחות את התביעה האישית נגד הנתבע, כאשר הנטל להוכיח כי לא מתקיימים תנאי החסינות וכי נפל פגם בהחלטת המדינה על הכרה בחסינות, מוטל על התובע הטוען נגד החלטת המדינה.